יום שישי, 11 ביולי 2014

פסטיבל ירושלים 2014 - הסרטים הבולטים בתחרות הסרט העלילתי


לצד רשימת אורחי הכבוד המרשימה שפסטיבל בירושלים מציג השנה, תחרות הסרט העלילתי מסתמנת כאחד המרכיבים המעניינים בפסטיבל השנה. שלא כמו בעבר כששמו של הפסטיבל הלך לפניו והיה בו די כדי למשוך על פי רוב את הבולטים שבבציר הסרטים, השנה פורסם שהנהלת הפסטיבל החדשה היתה צריכה לשכנע כמה מהיוצרים להפקיד בידיה את הבכורה לסרטיהם. בסופו של דבר, התחרות כוללת רשימה חזקה ומאוזנת שמשלבת איכות ופוטנציאל מסחרי. מבין שבעת הסרטים בחרתי לכתוב על שניים שמצאו חן בעיני במיוחד.


מנשה נוי ורונית אלקבץ בהופעה מרשימה ונעדרת פאתוס

גט, המשפט של ויויאן אמסלם

במאים: רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ                                  ישראל, צרפת, גרמניה 2014

רק לא מזמן התבשרנו בפרסומת שהתיימרה להיות ויראלית על מהפכה במוסד הרבנות. המהפכה בשעות הקבלה לא הפריעה לאחים אלקבץ להקדיש את החלק השלישי והמוצלח ביותר בטרילוגיה הכוללת גם את "ולקחת לך אישה" ו"שבעה" לביקורת נוקבת על המוסד הארכאי.

נראה שהאופנה העכשווית בקולנוע הישראלי הוא דרמה משפחתית שנסמכת על לוקיישן אחד. המגמה הזו בולטת בסרטים כמו "פרינסס", "הרחק מהיעדרו" ו"את לי לילה" (שני הראשונים מוקרנים גם בירושלים) בהם מככב לוקיישן מרכזי, דירה צפופה בה חלק לא מבוטל מהעלילה מתרחש בשעות הלילה. צמד האחים היוצרים הלכו אפילו צעד רחוק יותר, על "גט" ניתן לומר שהוא סרט קאמרי, במובן הטוב של המילה. כמעט כל כולו קורה בחלל אחד, חדר דיונים קטן בבית הדין הרבני. לעומת הדירות הקודרות העמוסות ברהיטים ישנים, הריהוט הבסיסי באולם הדיונים חושף קירות לבנים בוהקים מוארים בתאורה פלורסנטית. באופן מפתיע הסרט מלא בהומור שעומד כמעט בניגוד למה שהיינו מצפים מהסיטואציה הריאליסטית שמקבלת חיזוק מהתפאורה הדלה. לחלל הריק יש תפקיד נוסף, הוא משרת היטב את הסרט בכך שהוא משאיר את כל תשומת הלב לשחקנים.

זהו סרט של שחקנים. הסרט מציג אנסמבל שהורכב בליהוק קולע כשכל אחד מהשחקנים קיבל רפליקות מדויקות ומשיב בתמורה הופעה מעולה. בין השחקנים ניתן למנות את מנשה נוי בתפקיד עורך הדין של מבקשת הגט, אלי גורנשטיין בתור אב בית הדין, רונית אלקבץ בתפקיד האישה שמצליחה לבחור בכל רגע במידה המדויקת של הבעות הפנים, ששון גבאי בהופעה שכולה איפוק ודיוק ומעל כולם בולט השחקן הצרפתי-ארמני סימו אבקריאן בתפקיד הבעל סרבן הגט שמראה שמשחק טוב ועשיית קולנוע הם הרבה מעבר לשליטה בשפה. 



שרית לארי אוחזת בידו של אבי שניידמן שמגלם משורר צעיר המחבר מילים בוגרות

הגננת

במאי: נדב לפיד                                          ישראל, צרפת 2014

בשנה שבה חוזרים תסריטים ריאליסטיים בנושאים קשים עם התפתחות עלילתית מעטה הסרט של נדב לפיד בולט לטובה עם סיפור בעל חוט עלילתי מורכב ומעניין. במרכז הסרט עומדת שרית לארי בתור גננת חובבת שירה. יום יום היא מקבלת את פניהם של הילדים בני החמש ומעבירה את זמנה במחיצתם עד שהוריהם שבים לאסוף אותם. כדי להפיג את השעמום או להחזיר תוכן לחייה מול השגרה המשעממת בעיניה היא משתתפת בחוג שירה וכתיבה יוצרת בהנחיית משורר מלא בחשיבות עצמית. כל זה עד הרגע שבו היא מגלה שמה שחיפשה כל הזמן מסתתר אצלה בארגז החול. יואב בן החמש, ילד מעט מופנם ובן לאב עשיר ושחצן, מתגלה כמשורר מוכשר עם מילים בוגרות בצורה יוצאת דופן. את התסריט המיוחד לפיד השלים בבימוי מוצלח ובשל שמצליח להתגבר לא רק מעל הנקודות שעבדו פחות בסרטו הקודם "השוטר", אלא גם למחוק את הטעם הרע שנותר מהסרט הישראלי האחרון שעסק בגננת בגן ילדים.



יום רביעי, 9 ביולי 2014

פסטיבל ירושלים 2014 - מנה ראשונה


פסטיבל הקולנוע ירושלים מתוכנן להפתח הערב (חמישי). צוות הסינמטק החדש הצליח להעמיד פסטיבל אחרי לא מעט תלאות ותהפוכות, אך ספק אם מישהו מהם ידע לחזות את איום הרקטות מעל ירושלים. מפיצי הסרט "ערבים רוקדים" שנבחר לפתוח את הפסטיבל בהקרנה חגיגית בבריכת הסולטן בחרו לדחות את הפצתו המסחרית. עם זאת, פורסם שעל אף האירועים האחרונים הסרט יוקרן בפסטיבל כמתוכנן. מאז טילים פגעו בירושלים ורק שלשום הופעה של ברי סחרוף בבריכת הסולטן פוזרה בהוראת המשטרה ופיקוד העורף. נכון לעכשיו, הנהלת הפסטיבל דחתה את ההקרנה החגיגית לשבוע הבא לתאריך 17.07 ולגבי שאר אירועי הפסטיבל אין שינוי. כדאי להתעדכן למקרה שיהיו, במיוחד לעולים במיוחד לירושלים לביקור בפסטיבל.

 עד כה לא נרשמו ביטולים של אורחים מהרשימה המכובדת שהפסטיבל הצליח להעמיד. מניסיוני בעבודה בפסטיבלים במקרים כאלה מלאכת השימור לא פשוטה, וברקע צוות הפסטיבל בוודאי נאלץ לטרוח כדי למנוע ביטולים של הרגע האחרון. בשנים האחרונות הפסטיבלים הגדולים מתקשים למשוך אורחים בעלי שם, במקרים רבים בגלל סירובים פוליטיים. במידה וכבר הגיעו אורחים מהשורה הראשונה, הם בחרו לרוב באחד משני הפסטיבלים המאורגנים על ידי סטודנטים הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים בתל אביב וקולנוע דרום בשדרות. אולי המינוי של צוות מארגן שצמח בפסטיבל לסרטי סטודנטים התל אביבי הביא לכך שהאנרגיות החדשות בפסטיבל בעיר הבירה הצליחו למשוך השנה את ספייק ג'ונז ("היא", "להיות ג'ון מלקוביץ'"), אולריך זיידל ("גן עדן לאוהבים", "יבוא/יצוא"), פארק צ'אן ווק ("שבעה צעדים") והיוצר הותיק  דייויד מאמט (תסריטאי בסרטים "הבלתי משוחדים" ו"הדוור מצלצל פעמיים" שגם ביים סרטים כמו "העוקץ הספרדי").



כמנה ראשונה הוצאתי כמה מבחירות הפסטיבל מהתכנית התיעודית הבינלאומית בחלוקה גסה לנושאים. 


הבחירה האמנותית:

הבמאי ג'יאנפרנקו רוסי זוכה באריה הזהב בונציה

כביש קדוש 

במאי: ג'יאנפרנקו רוסי                                 איטליה, 2013

הבמאי האיטלקי כבר זכה בפרסים רבים כולל בתחרות הבינלאומית של פסטיבל דוקאביב בשנת 2011 עם הסרט "אל סיקאריו - וידויו של רוצח שכיר". בפסטיבל ונציה האחרון הותר לראשונה לסרטים לא עלילתיים להשתתף בתחרות הרשמית, ורוסי הפתיע שם עם זכייה נוספת בפרס הגדול "אריה הזהב" (גם הזוכה בפרס הבימוי בונציה, הסרט העלילתי "מיס אלימות" של הבמאי אלכסנדרוס אווראנאס יוקרן בפסטיבל ירושלים). "כביש קדוש" מסכם מעקב בן שנתיים של רוסי אחרי כביש הטבעת המקיף את רומא והטיפוסים החיים בצידיו. יהיה מעניין להשוות ל"כביש 90" המקומי, הסדרה החדשה ענת זלצר ומודי בראון שצולמה במסע בן שבועיים לאורך הכביש הארוך בישראל.



הבחירה הקולינרית:

הנקניקיה המפורסמת של "נייתנ'ס" מאז ועד היום

נתן המפורסם

במאי: לויד הנדוורקר                                              ארצות הברית, 2014

סיפור הצלחה אמריקאי יצוגי. נתן הנדוורקר הגיע לארצות הברית מפולין בשנת 1912. כמה שנים אחר כך הוא פתח דוכן קטן משלו למכירת נקניקיות. עם השנים מאותו דוכן יחיד עם נקניקיות במחיר חמישה סנטים התפתחה רשת מזון מהיר אדירה עם מאות סניפים ברחבי ארצות הברית ומחוצה לה. הקהל הירושלמי אולי עוד זוכר את הסניף הגדול שהיה ל"נייתנ'ס" במרכז העיר שנפתח בשנת 1997 ולא עמד בציפיות המסחריות. זהו סרט הביכורים של הבמאי, נכדו של הנדוורקר, שעוקב מקרוב אחרי הסאגה הגסטרונומית המשפחתית.





הבחירה הגאה:


סופרת, קולנוענית ואקטיביסטית


בנוגע לסוזן סונטאג

במאית: ננסי קייטס                                                    ארצות הברית, 2014

ננסי קייטס עשתה בעבר את הסרט Brother Outsider על פעיל זכויות האדם האפרו-אמריקאי בייארד ראסטין במסגרת הסדרה POV. ראסטין פעל רבות למען זכויותיהם של הומוסקסואלים בארצות הברית. גם סרטה הנוכחי עוסק בדמות אקטיביסטית שפעלה במישורים דומים כיוצרת קולנוע, מחזאית, סופרת ומחברת מאמרים. שם הסרט באנגלית Regarding Susan Sontag מתכתב עם שם ספרה האחרון שראה אור בחייה Regarding The Pain Of Others (תורגם לעברית "להתבונן בסבלם של אחרים"). סונטאג שנפטרה בשנת 2004 זכתה בחייה להוקרה כסופרת ובין השאר הוענק לה פרס ירושלים לספרות. אולם היא גם דאגה לפעול מחוץ לקונצנזוס. בזמן מלחמת ויאטנם היא ביקרה בהאנוי וכתבה על רשמיה החיוביים מצפון ויאטנם. אחרי אסון התאומים יצאה בביקורת משתלחת נגד הממשל האמריקאי ועוררה האשמות נגדה בבגידה. הסרט זכה בציון לשבח בפסטיבל טרייבקה. 




הבחירה הפאשניסטית:


ראף סימונס המעצב הראשי ל"כריסטיאן דיור"

דיור ואני

במאי: פרדריק טצ'נג                                צרפת, 2014

הסרט עוקב אחרי דרכו של ראף סימונס בבית האופנה "כריסטיאן דיור". סימונס מונה לתפקיד המנהל האמנותי של בית האופנה הידוע לאחר הדחתו של ג'ון גליאנו המוחצן שהודח בעקבות הערות אנטישמיות. גם כאן מדובר בבמאי שחוזר לעסוק בחומרים המוכרים לו מעשיית הסרט "ולנטינו הקיסר האחרון" שהוקרן גם הוא בפסטיבל ירושלים בשנת 2009.


הבחירה הפמיניסטית:

רבקה גומפרטס מול ספינת הארגון שהקימה "נשים על גלים"

מחוץ למים

במאית: דיאנה ויטן                           ארצות הברית, 2014


ד"ר רבקה גומפרטס לא היתה מסוגלת להשלים עם חוסר היכולת של נשים לקחת אחריות על גופן במדינות בהן הפלה אסורה על פי חוק. הרופאה ההולנדית חשבה על פתרון וייסדה יחד עם עוד כמה נשים את הארגון Women On Waves. הארגון מפעיל קו חם עם מספרי טלפון אליהם נשים מאותן מדינות יכולות להתקשר ולתאם תור להפלה שמתבצעת על ספינה מחוץ למים הטריטוריאליים של המדינה. לצד השירות הרפואי הארגון דואג לסיקור של פעולותיו וגם לא פעם מעורר התנגדות מתוקשרת, ובכך משפיע על הדיון סביב החוקיות של הפלות. בפורטוגל למשל היה לפעילות של "נשים על גלים" תפקיד חשוב בביטול האיסור על הפלות. הסרט מוקרן במסגרת התחרות "ברוח החופש".